הַסְּתָיו חוֹלֵף סְתַם כָּךְ

עִם הָרַכֶּבֶת

וּמַגִּיעוֹת סוֹפוֹת-גְּשָׁמִים שֶׁל אַהֲבָה

בָּאָה אֵשׁ קָרָה – רַכָּה שֶׁמְּטַפְטֶפֶת

וְאַתְּ מְפַטְפֶּטֶת בַּיְשָׁנִית אָבַל גֵּאָהּ.

אֲגַלֶּה לָךְ מַה יִקְרֶה לָנוּ בָּעֶרֶב,

נַעֲבֹר מַסֶּכֶת גַּעְגּוּעִים.

אִם אַגִּיעַ וְאֶרְאֶה אוֹתָךְ מוּאֶרֶת,

עֵירֻמָּה וְהַבּוּשָׁה לָךְ מַלְבּוּשִׁים

אָז אָשׁוּב לִי בַּחֲשַׁאי אֵל הַשַּׁלֶּכֶת

אוֹ אַשְׁלִיךְ אֵלַיִךְ צְרֹר פִּרְחֵי אָבִיב.

הָאֲוִיר מָלֵא נִיחוֹחַ אֵשׁ בְּשָׂמִים.

מִי שָׂם בִּי אֶת כָּל הַחֵשֶׁק הַחָרְפִּי?

כָּךְ לִפְרֹחַ אֵל הַקַּיִץ עוֹד שָׁנָה!

וּלְשַׁנּוֹת לִשְׁנֵינוּ, אֶת מַשַּׁב הַהֶרְגֵּלִים.

יָם גַּלִּי מְלַטֵּף לִי אֶת הַחֹפֶשׁ

וַאֲנִי שׁוֹכֵב, סְתָם כָּךְ,

בַּחוֹף וּמְצַפֶּה

לִשְׁמֹעַ אֶת קוֹל הַקַּטָּר – קוֹלֵךְ

צוֹפֵר.

(C) כל הזכויות שמורות למשה שקרוקה