הַפַּחַד שֶׁבִּי הִתְחַפֵּשׂ לוֹ לְאוֹמֵץ
וְלֹא רַק מִפְּאַת הַפּוּרִים,
הַפַּחַד שֶׁבַּי מִתְחַפֵּשׂ לוֹ לְאוֹמֵץ
גַּם בְּיָמִים אֲחֵרִים,
בּוֹאִי נַחֲלִיף מַסֵּכוֹת, נִתְחַבֵּא
בִּדְמוּיוֹת שֶׁרָצִינוּ לִהְיוֹת,
וְנַחֲבֹשׁ פֵּאָה רַכָּה שֶׁל חַיִּים אֲחֵרִים,
נְחַקֶּה, נַעְתִּיק,
שַׁעֲשׁוּעַ מַדְלִיק.
הַשֶּׁקֶט צוֹעֵק בִּי בְּחָזְקָהּ,
וּבְתוֹכִי לְעִתִּים מְנַגֶּנֶת מוּעָקָה.
הֵעָצֵב שֶׁבִּי מִתְפָּרֵץ בְּחִיּוּךְ לֵיצָנִי
הַאִם אֲנִי הוּא אֲנִי?
הָאֱמֶת שֶׁבִּי שׁוֹאֶלֶת: לָמָּה? וְאֵיךְ?
וְהַפַּחַד שֶׁבִּי מְחֻפָּשׂ
מְלַטֵּף וּמְחַבֵּק בְּבִטְחָה
אֶת הַפַּחַד, שֶׁמַּרְעִיד אֶת לִבֵּךְ…
(C) כל הזכויות שמורות למשה שקרוקה