מַעֲיָן

מַעֲיָן בִּי חַי,

לְהַשְׁקוֹת

שְׂפָתַיִךְ

מֵימָיו זוֹרְמִים אֶל הַנָּהָר,

בּוֹ שַׁטְנוּ בְּלַיְלָה אֶחָד

שֶׁל אַהֲבָה,

עַד הַסֶּכֶר.

יָרֵחַ עָגֹל  לִוָּה אוֹתָנוּ

אָז

וְאַתְּ הָיִיתְ חֲצִי יֶחֱפָהּ,

וְיָפָה

כְּמוֹ סִינְדֵּרֵלָה.

שְׁתִי אוֹתִי בַּלַּיְלָה!

כְּשֶׁנֵּרוֹת הַכּוֹכָבִים מַבִּיטִים

בָּנוּ מֵעַל.

אַל

תִּבְרְחִי בַּחֲצוֹת,

כְּשֶׁהַכּוֹכָבִים כָּבִים.

שְׁתִי אוֹתִי בַּיּוֹם!

כְּשֶׁהַשָּׁמַיִם רוֹעִים

אֶת הָעֲנָנִים,

רְאִי אוֹתִי!

כְּשֶׁהַשֶּׁמֶשׁ מְיַבֶּבֶת דִּמְעוֹתַי

וְהַנָּהָר מֵצִיף אֶת עֲמָקַי .

יַחְדָּו נִגְמַע

אֶת מֵי הַמַּעֲיָן הַזַּכִּים

וְאָז

נִפְתַּח אֶת הַסֶּכֶר,

שֶׁבָּנִינוּ בֵּינֵנוּ

הַמַּיִם, שֶׁיָּצִיפוּ אֶת הָעֲמָקִים

יַשְׁקוֹ

שְׂדוֹתַיִךְ

וְיִשְּׁקוּ לִשְׂפָתַיִךְ

וְאָז

לֵב אֶל לֵב נְלַבְלֵב.

וְנִזְרֹם עִם הַנֶּשֶׁף,

כְּמוֹ הַנָּהָר אֶל כֹּל

הַיָּמִים.

(C) כל הזכויות שמורות למשה שקרוקה