כְּמוֹ פֶּרַח

הַלַּיְלָה קוֹטֵף אוֹתִי מֵהַמִּיטָה

וְשָׂם אוֹתִי בַּאֲגַרְטָל

בַּבֹּקֶר אֲנִי אֶפְרַח, כְּשֶׁתִּזְרַח עָלַי הַשֶּׁמֶשׁ

אָבַל לֹא מֵהַמִּיטָה אֶלָּא סְתָם כָּךְ בִּכְאֵב.

אַבִּיט עַל הָעוֹלָם בְּעֵינַיִם שֶׁל פֶּרַח,

אֲזַמֵּר לִי בְּשֶׁקֶט מִזְמוֹר שֶׁל פְּרָחִים,

אֲנַעֵר אֶת שָׁרָשַׁי, כְּשֶׁאִישׁ לֹא רוֹאֶה וְאֶרְקֹד

רִקּוּד פִּרְחוֹנִי לְתוֹךְ הַלַּיְלָה הַבָּא.

וְהַפְּחָדִים יִשְׁטְפוּ אֶת הָעוֹלָם מִסָּבִיב

וְהֶעָצִים יֵדְעוּ שֶׁהַיְתִי פֹּה

פֶּרַח – אָבִיב,

וְיִהְיוּ יְלָדִים וְיִהְיוּ פַּרְפָּרִים וְעוֹד כָּל מִינֵי

עֵדִים מוּזָרִים.

שָׁמַעְתִּי שֶׁאֵיזֶה אָדָם עָבַר וְנָדַד וְנָדָם.

וּבָחֲרוּ בִּי לִהְיוֹת מֻנָּח עַל הַקֶּבֶר.

אֲנִי, שֶׁכְּבָר רָאִיתִי יְלָדִים מְשַׂחֲקִים בְּתוֹפֶסֶת

תָּפַסְתִּי אֶת הָעִנְיָן וְנֶאֱחַזְתִּי בַּמִּטָּה

וְהֶחֱזַקְתִּי בְּכָל שָׁרָשַׁי בָּאֲדָמָה.

אָבַל שׁוּב לֹא רָאִיתִי אֶת מַה שֶׁכֻּלָּם,

רָאוּ מִן הָאֹפֶק.

הַלַּיְלָה וְהַחֹרֶף הֵעִירוּ אוֹתִי

וַאֲנִי מָצָאתִי אֶת יָדִי מְפֻסָּקוֹת

וְאֵת שַׂעֲרִי פָּרוּעַ

וּדְמָעוֹת טַל חֲלוּשׁוֹת סָלְלוּ מַסְלוּלִים בִּלְחָיַי

אַחַר-כָּךְ שַׁטְתִּי אֵל הָאֹשֶׁר הַבּוֹדֵד

בֵּין מַצֵּבֹת לְבָנוֹת – לִנְבֹּל לִי בְּשֶׁקֶט

אָבַל נוֹתַרְתִּי, רֵיחָנִי וְיָפָה וְצָהֹב,

בַּלַּיְלָה אֲנִי שָׁב לַחֲלֹץ נַעֲלַי, לְהִשָּׁעֵן וּלְהִתְבַּיֵּשׁ

קְצַת בַּשָּׁקֵט, כְּשֶׁאִישׁ לֹא רוֹאֶה

וְאָז לִבְכּוֹת.

דפדוף ליצירות נוספות: