חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ

חֶרֶשׁ חֶרֶשׁ הַס

כָּךְ אֲנִי נִכְנָס

אֶל עוֹלָם מֻפְלָא שֶׁל חֵן וְיֹפִי.

יֹפִי, שִׁיר וָאוֹר

הַכֹּל זָהָב טָהוֹר

וְאַתְּ שָׁם מַלְכָּתִי מַתְנַת הָאֵל.

אֵל אַרְמוֹנֵךְ נִכְנֶסֶת

בְּרוֹךְ, עֶדְנָהּ וָחֶסֶד

וְחִיּוּכֵךְ שׁוֹפֵעַ דְּרוֹר לְכָל עַנִּי.

אֲנִי מַבִּיט בָּךְ וּמֵגִיב

בְּזִיו שִׂמְּחָה וָנִיב

מֵנִיב פֵּרוֹת שִׁירָהּ שֶׁל אַהֲבָה נוֹשֶׁקֶת.

שֶׁקֶט שֶׁקֶט הַס

וְשׁוּב אֵינֶנִּי נָס

אֵל מָעוֹזִי הַקָּט בְּטֶרֶם עֵת.

אֶת מִלּוֹתַי מַשְׁחִיל

וּכְבָר בְּטֶרֶם שִׁיר

רָבִיד שֶׁל חֲרוּזַי עַל אֲמַתֵּךְ עָנוּד.

אָנוּד עִם פַּת וּבֶגֶד

לִמְצֹא מָקוֹם בַּחֶלֶד

שֶׁבּוֹ נוּכַל לָעַד לְהִתְאַחֵד.

(C) כל הזכויות שמורות למשה שקרוקה