בִּמְחִילוֹת דִּמְדּוּמִים אַתְּ מְחַלְחֶלֶת כְּמוֹ הַגֶּשֶׁם

אֵל תְּהוּמוֹת נִשְׁמָתִי.

יָדַי סוֹרְגוֹת, עוֹרְגוֹת

אֵל חֲמוּקֵי שְׂדוֹתַיִךְ הַנָּשִׁיִּים,

אֵל מֶרְחָבִי לִבֵּךְ

שְׂפָתַי סוֹגְרוֹת, יְבֵשׁוֹת מִדַּי, כְּדֵי לְדַמְיֵן

אֶת נְשִׁיקָתֵךְ

וּשְׁתִיקָתֵךְ שְׁתוּלָה בִּי כְּחִיּוּךְ בְּצֵל

צְלִילֵי עוּגָב כְּצִלְצוּל

פַּעֲמוֹן חָרוּשׁ בַּתֶּלֶם,

תֶּלֶם תְּשׁוּקָתִי הַמְתֹאֶוֶת לִשְׁלֹט בְּצָרוֹתַיִךְ

וּלְבַשֵּׂר אֶת בִּרְכָתִי, בִּרְכַּת חֵרוּת.

אַךְ מִי אָנֹכִי כִּי אֵלֵךְ אֶל פַּרְעֹה

בְּאוֹתוֹת וּבְגִמְגּוּמִים?

וּמִי אַתְּ שֶׁתַּהַפְכִי אֶת הַנָּחָשׁ שֶׁלִּי לְמַטֶּה,

שֶׁבּוֹ אַכֶּה אֶת הַמִּצְרִים, עֶשֶׂר

מַכּוֹת שֶׁמַּתְחִילוֹת בְּדַם

 וּמִסְתַּיְּמוֹת בַּמָּוֶת?

וְכָל זֹאת כְּדֵי שֶׁאֶקְרַע לָךְ אֶת יַם סוּף

בְּמָטִי – שֶׁיַּהֲפֹךְ אָחַר כָּךְ לְנָחָשׁ מִתְפַּתֵּל

בִּמְחֻלּוֹת זִמְזוּמִים, זִמְזוּמֵי

נָפְשִׁי בְּלֹא אֲוִיר קוֹלֵחַ בֵּין שְׂפָתִי

רַק בִּלְשׁוֹנִי הַמְּלַחְלַחַת אֶת יֹבֶשׁ נְעוּרַי

מִצַּד אֶל צַד כַּחֲצָיַת הַיָּם,

אֲנִי לְבָד,

אֲנִי בְּאֶרֶץ נָכְרִיָּה

וְאַתְּ כִּסְנֵה בּוֹעֵר בִּלְבָטַי.

(C) כל הזכויות שמורות למשה שקרוקה