כְּשֶׁדָּבַר נִסְתָּר נוֹדָע
הוּא רוֹצֶה מִיָּד לִבְרֹחַ.
הָאֱמֶת אֵינָהּ גְּלוּיָה
אָז אַל תַּדְבִּיק בָּהּ בּוּל שֶׁל דֹּאַר.
אִם תֵּדַע אֶת הֶעָתִיד
לִפְנֵי שֶׁהוּא יוֹפִיעַ
תְּגַלֶּה שֶׁהוּא מוּזָר, מְשֻׁנֶּה
וְאַף מַפְתִּיעַ.
אִם תֵּדַע מִבְּעוֹד מוֹעֵד
מָתָי תָּמוּת וְאֵיךְ תִּחְיֶה,
בְּוַדַּאי אַתָּה תִּרְצֶה
לִחְיוֹת אֲחֶרֶת.
אָז סַבְלָנוּת בֶּן-אָדָם
לֶךְ, הוֹשֵׁט יָד לְנִזְקָק!
לֹא לְכָל דָּבָר תַּכְלִית
קוֹדֵם שְׁקֹל אַחַר תַּחְלִיט.
הַחֲלוֹמוֹת הֵן אַשְׁלָיוֹת,
הַשְּׁאִיפוֹת עָפוֹת בְּרוּחַ
וְאָנוּ נוֹדְדִים בְּמִשְׁעוֹל הַהַזָּיוֹת
שׁוֹאֲלִים וּמְבַקְּשִׁים מָקוֹם בָּטוּחַ.
כָּךְ אוֹ כָּךְ בָּרְגָעִים הָאֲפֵלִים,
שֶׁל הַדְּבָרִים אוֹתָם אֵינִי רוֹצֶה לָדַעַת,
בִּרְגָעִים שֶׁל צִפִּיּוֹת וּלְבָטִים
הַמָּחֳשָׁבוֹת אֵינָן נָחוֹת.
(C) כל הזכויות שמורות למשה שקרוקה